סלקום ישראל בע"מ נ' זר

פסק דין

1.התובעת עוסקת במתן שירותי רדיו טלפון נייד (להלן: חברת סלקום או החברה ושירותי טלפון בהתאמה). ביום 7.4.08 התקשר הנתבע בחוזה עם חברת סלקום, ולפיו התחייבה זו לספק לו שירותי טלפון שונים בהתאם לתנאי תכנית "פתרון לעסק – ללקוחות סוהו" שנועד לבעלי עסקים בלבד. בהתאם לחוזה התחייבה החברה לספק לנתבע חבילת שירותים בארבעה קווים, ולשם כך מסרה לו ארבעה מכשירי טלפון נייד.

2.כעבור כשישה חודשים שבהם קיבל שירותים מאת החברה וגם השתמש במכשירי הטלפון שסופקו לו, חדל הנתבע מלשלם את החשבון השוטף. לאחר שלא נענה לדרישה לשלמו, ניתקה חברת סלקום את קווי הטלפון, ובהתאם לתנאי החוזה דרשה תשלום החוב בגין השימוש בקווי הטלפון ואת יתרת התמורה בעבור המכשירים. הנתבע דחה את הדרישה. על כן הוגשה התובענה דנן לתשלום יתרת החוב.

3.כתב התביעה הוגש ללשכת ההוצאה לפועל כתביעה על סכום קצוב, ולאחר שניתנה לנתבע רשות להתגונן הועבר לפסים של תובענה בסדר-דין-מהיר. בשים לב לדרך הדיונית שבה מתנהל ההליך, תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין.

4.לגרסת הנתבע, לפני התקשרותו עם החברה קיבל שירותים מחברה מתחרה. לפי המידע שקיבל מנציג חברת סלקום שביקר במקום עסקו ושכנע אותו לעבור אליה, התחייבה האחרונה לשלם את כל חיוביו כלפי החברה המתחרה ברם לאחר שעיין בחוזה וראה כי האמור בו שונה מהמוסכם, כבר למחרת היום פנה לחברת סלקום וביקש לבטל את החוזה. בבקשתו זו הסתמך הנתבע על הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) אלא שהחברה דחתה אותה בטענה כי חוק הגנת הצרכן אינה חלה על לקוח עסקי.

5.בקשת הנתבע לבטל את החוזה אינה שנויה במחלוקת, אם כי לגרסת חברת סלקום תחילה ביקש הנתבע לבטל את העסקה בנוגע לקו טלפון אחד בלבד. מכל מקום, אין חולק כי לאחר דחיית בקשתו השתמש הנתבע בקווי הטלפון, אם כי מפעם לפעם שב וביקש לבטל את החוזה.

6.אין גם חולק כי מתחילת החוזה ובמשך חודשים אחדים שילם הנתבע במזומן את התשלום החודשי המוסכם, שכן ההרשאה שנתן לחיוב חשבונו בבנק לא כובדה. בחודש נובמבר 2008, ואף כי המשיך להשתמש בטלפונים, חדל הנתבע מלשלם את התשלומים השוטפים (שכללו שימוש בפועל ושווי המכשירים). בהתאם לכך ניתקה חברת סלקום את הנתבע מהשירות.

7.בכתב התביעה נתבעו 28,140.35 ₪ נכון ליום 10.9.09 (יום משלוח מכתב התראה).

8.בהתאם לסעיף 10 לחוזה, בכל מקרה של יציאה מהתכנית לפני סיומה מחובתו של הלקוח - הנתבע במקרה דנן - לשלם את מלוא יתרת התשלומים הבלתי מסולקים בגין הציוד שסופק (מכשירי הטלפון) ואת שווי ההטבה שניתנה, והמשתנה בהתאם למועד סיום החוזה. בגין סיום החוזה בשנה הראשונה (כפי שהיה במקרה דנן) מחויב הלקוח בסך 1,400 ₪ בגין כל קו טלפון שברשותו. נוסף על כך על הלקוח לשלם "כל סכום אחר שסלקום שילמה לך בגין התקשרות זו" (ראה סעיף 10.3 לחוזה) וכן כל סכום ששולם לספק שירותי תקשורת מתחרה שאליו היה משויך הלקוח לפני התקשרותו בחוזה עם חברת סלקם.

9.מבדיקת החיובים שהושתו על הנתבע עולה, כי במועד הפסקת השירות נותר חוב בסך 2,962.44 ₪ בגין השימוש בקווי הטלפון (בתצהיר עדות ראשית מטעם חברת סלקום צוין כי קרן חוב זה מסתכמת בסך 3,232 ₪ ברם אין זה נהיר כיצד נעשה החישוב, ואין חולק כי המצהירה אינה מי שערכה את החשבון).

כמו-כן, הנתבע חויב בסכום כולל של 8,647.8 ₪ בגין המכשירים שנותרו בידיו (שני חיובים בסך 2,444.96 ₪, חיוב אחד בסך 2,283.12 ₪ וחיוב אחד בסך 1,474.76 ₪).

נוסף על כך חויב חשבונו בסך כולל של 5,600 ₪ (השבת הטבות בסך 1,400 ₪ בגין כל קו טלפון).

10.סך הכול ישנם נתונים המעידים על חוב בסך 17,210 ₪ (קרן). יתר החיובים שהושתו על הנתבע אינם ברורים די הצורך, ולכן איני רואה לחייב בסכום העולה על הנקוב לעיל.

11.שתי שאלות טעונות הכרעה: האחת, האם במהלך המשא ומתן בין נציג חברת סלקום לבין הנתבע הטעה הראשון את הנתבע בכך שמסר לו מידע בלתי נכון על אודות ההטבות שזכאי היה לקבל, כך שהיה פגם בעת כריתת החוזה אשר העניק לנתבע את הזכות לבטלו. השנייה, ובהנחה שהיה פגם בעת כריתת החוזה, האם כאשר השתמש הנתבע בקווי הטלפון ושילם בעד השימוש בהם מחל בהתנהגותו על הפגם שדבק בעת כריתת החוזה.

12.הנטל להוכיח קיומו של פגם בעת כריתת החוזה מוטל על מי שטוען זאת, קרי, על הנתבע. הנתבע לא עמד בנטל זה והסתפק בעדותו היחידה, שהיא עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. בפניותיו בכתב בסמוך לאחר כריתת החוזה ציין אמנם הנתבע "שמה שהבטיח המשווק מטעמכם הינו אלא שקר וכזב וגובל ברמאות לשמה" בלא שפירט מה היו ההבטחות שניתנו לו ולא קוימו. וכאשר פנה בא כוחו ציין הלה כי "מרשי שב למשרדו, בדק היטב את תנאי העסקה והחליט לבטלה" ללא זכר לקיומו של פגם (הטעיה) בעת כריתת החוזה. רק בבית המשפט טען הנתבע כי נציג חברת סלקום הבטיח שזו תשלם את חובותיו לחברה המתחרה.

13.למותר להוסיף, כי הסתמכותו של הנתבע על הוראות חוק הגנת הצרכן ועל זכותו לבטל עסקת רוכלות תוך 14 יום מיום כריתתה תומכת במסקנה כי לאחר כריתת החוזה הגיע לכלל מסקנה כי טעה בכדאיות העסקה. כידוע, טעות זו אינה מקנה לצד לחוזה זכות לבטלו.

14.כאן המקום לציין, כי המקרה דנן אינו בבחינת עסקת רוכלות כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן שהרי גם לגרסת הנתבע הגיע נציג החברה למקום עסקו (של הנתבע). סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן הוציא במפורש בגדר עסקי רוכלות הצעה שהועלתה במקום עסקו של העוסק או של מי מטעמו (העוסק במקרה דנן הוא הנתבע).

לפיכך דין הטענה ולפיה בהתאם לסעיף 14(א) לחוק הגנת הצרכן היה הנתבע רשאי היה לבטל את החוזה, דינה להידחות.

15.ואפילו ייקבע שהנתבע היה רשאי לבטל את החוזה, הרי הוא מחל בהתנהגותו לחברת סלקום על הפגם שהיה בעת כריתת החוזה ובחר לקיימו. כאמור, במשך תקופה שאינה מבוטלת השתמש הנתבע בקווי הטלפון ושילם תמורת שימוש זה (גם אם לא בהתאם למוסכם ולעתים באיחור מסוים).

16.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 17,210 ₪, כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 26.11.08 (המועד שבו ניתקה חברת סלקום ת קווי הטלפון) וכלה ביום התשלום המלא בפועל.